בבניין תעשייתי בירושלים מתנהל כמעט בחשאי פרויקט הדיגיטציה הגדול בעולם כיום: 400 אלף שעות וידיאו ומיליון שעות רדיו, כל החומרים המצולמים והמוקלטים של רשות השידור, הופכים כאן מסרטי צילום מתפוררים לקבצים דיגיטליים נגישים לציבור. מחשבים רבי־עוצמה, רובוטים, תוכנות עיבוד תמונה, AI, תנורים, חומרים כימיים ו־190 מיליון שקל מושקעים בשימור התיעוד ההיסטורי של מדינת ישראל
במבנה מסחרי מאובק באזור התעשייה תלפיות בירושלים, אירח בעברו בית בושת, מתנהל כמעט בחשאי מאז אפריל פרויקט הדיגיטציה הגדול בעולם כיום. מחוץ לבניין אין כל שילוט שירמז על המתרחש בתוכו, אבל עשרות עובדים על פני שלוש קומות יעמלו כאן במהלך חמש השנים הקרובות לפחות על המרה לפורמט דיגיטלי של כל המאגר המצולם והמוקלט שהצטבר במשך עשרות שנים בארכיון רשות השידור.
מדובר בהיקף אדיר של חומרים, השמורים בשלל פורמטים שונים ומשונים של צילום והקלטה: 200 אלף קלטות בטא, 15 אלף קלטות U-matic, עשרת אלפים סלילי 1 אינץ’, 2,500 קלטות DV ועוד 17 אלף שעות של סרטי צילום. בסך הכל 400 אלף שעות של חומרים מצולמים, ועוד כמיליון שעות של הקלטות של רשות השידור (בשלב זה איש אינו יודע את מספרן המדויק). לא פחות מ־190 מיליון שקל יושקעו בפרויקט. בסיומו, המתוכנן ל־2024, יוכל כל אזרח שיחפוץ בכך להתחבר לארכיון הדיגיטלי החדש ולצפות דרך הסמארטפון שלו בצילומים של בגין לא לגמרי חד על הבופור, או להבדיל של זוהר ארגוב חד כתער זוכה עם “הפרח בגני” בפסטיבל הזמר המזרחי.